הכותרת של השיר “אדם בתוך עצמו הוא גר” מרמזת מצד אחד על אדם מסוגר, בודד  נטול קהילה,  סגור לסביבתו, ממעט להיפתח. אדם שסגור בתוך עצמו אינו פנוי לחי קהילה ובאופן מתמיד חיי חיי בדידות המלווה בתחושת ריקנות. ריקנות פיזית, שהרי ביתו ריק מחברת אדם וריק נפשית שהרי רק הוא שם “אדםבתוך עצמו הוא גר”. אולם, אדם שיש לו אהבה הוא בהגדרה אדם פתוח. כל הדברים שגורמים לאדם להיסגר, נשברים ע”י “קליק” אחד על מנעול ביתו. אהבה ממלאת את ביתו הפנימי והחיצוני. מאפשרת לו להיפתח אל העולם ולפתוח את דלתות ליבו וביתו ולמלא את החלל בתחושת סיפוק ושיכות. האהבה, כמו שאומר הרב סולובייצ’יק, “היא חוויה מעשירה, מעניקה ומשמעות ומרוממת”. ה”בית” של האדם מתמלא באחת, כי האהבה שנכנסה הביאה עמה כ”כ הרבה אור ושמחה, עד שבעל הבית לא רוצה שהדבר הזה לא ייגמר לעולם. תחושת השיכות היא התחושה שאדם זקוק לה בכדי להרגיש משמעותי. השיכות  גורמת לו להרגיש שהוא חלק ממשהו דואלי, שבו אתה נתרם ותורם. כפי שאתה צריך אותם הם צריכים אותך. אדם ללא משמעות חיי חיי יאוש. ולכן “בלעדייך ריק הבית והלילה קר/ אז אני אשמור עלייך כמה שאפשר”