הקהילה המוצגת ב”נחשול” אינה קהילה רגילה ונורמטיבית. היא משמשת אמצעי להשגת כח.   “כח באמצעות קהילה”. מוקפדת וקיצונית ככל שתהיה- היא עדיין קהילה. בכל קהילה יש משמעת מסוימת הבאה לידי ביטוי בהתאמתך לחברי הקהילה, כדי שתוכל להמשיך ולהימנות עליה. יחד עם זאת: אתה מצפה שבחברה בה יש לאדם בחירה הוא יבחר קהילה או קהילות שיש להן  בסיס ערכי ונורמטיבי. רוב האנשים בוחרים בקהילות “חוקיות”,מועילות או כאלה שלפחות  לא מזיקות לאחר. הקיבוץ של היום מאפשר לאדם לבחור עיסוק, הכנסה, חופשה,בילוי וחוג חברתי. הוא בודאי לא דומה לזה של פעם, שבו הכל נקבע. עדיין יש החלטות שאינן בשליטת האדם הפרטי,  כמו בכל קהילה. מה גם שרובנו נמנים על קהילות מגוונות. ימית, אי אפשר שלא להיות חלק מקהילה כלשהיא. מורים בהרטוב- קהילה? מורי מתמטיקה בישראל? אמהות לילדים צעירים? משלמי משכנתאות?  מעריצי גסטין ביבר? כל אלה לטעמי קהילות

מדבריה של אפי ניתן להבין שיש לאנשים צורך להיות שייכים לקהילה. זה מציף את השאלה באיזה תנאים ונסיבות יבחר האדם להצטרף או  לא להצטרף לקהילה זו או אחרת.

זה באמת הטריד אותי . האם באמת כל קהילה חייבת בסופו של דבר להגיע לסוג כזה של “דיקטטורה” של הכלל על הפרט . חלק מכם כקיבוצניקים בוודאי יכולים להעיד על כך .

השאלה היא האם יכולה להיות קהילה מסוג אחר

אמנם קהילה עוזרת בהשגת מטרות, אבל כמו שאמרת – הקהילה מושכת את הפרט, גם למטרות רעות.

אולי עדיף להתרחק מקהילתיות כדי להימנע מהליכה אחרי הרוב בעיניים עצומות? בדומה לפסוק הזה