עמיקם היקר, מסכימה איתך מאוד בעניין הקהילתיות המודרנית, זוהי פניה החדשות של הקידמה על חסרונותיה ויתרונותיה. ניתן לראות שכל קהילה שקמה ממניעים אישים ואינטרסנטים אינה מצליחה לרוב להתקיים לאורך זמן ובטח שלא לקדם מהליכים משמעותיים.

אני חושב שהצורך או הרצון להיות חלק מקהילה אינו מסתכם רק ברצון לשמוע ולהשמיע דעות. קהילה "אידיאלית" יכלה להיות כזו שבה מקבלים אותך כפי שאתה ללא צורך בחילופי דעות. מעבר לכך אני חושב שלא צריך למדוד קהילה רק במונחים של טוב ורע או מילוי צרכים. לטעמי בקהילה אמור להיות משהו מעבר לכך

מסכימות לגמרי.  ללא קהילה מכילה ותומכת יהיה קשה לפרט לפעול בחיי היום היום.  הקהילה נותנת ערך מוסף לפרט.

ימית ועינבל

אני מסכימה עם דעתו של גיל שיש יחסי גומלין בין הפרט לכלל. עולם פנימי עשיר ישפיע על החברה ויבנה אותה ותהליך הבניה קשור לתהליכים חיצוניים-חברתיים. אדם בתוך עצמו הוא גר – זו תפישה חלקית את המציאות.

אנו מסכימות אתכן שאמירה זו של א.ד גורדון אכן נכונה. הציבוריות אינה מבטלת את הפרט אלא להיפך, היא מעצימה את הפרט , מרחיבה ומעמיקה אותה ומביאה אותה לידי מיזוג חייה בחיי הציבור. אירית הרן וסוזנה שטרית

רונה שובל ועליזה וקס תומכות בתפיסתה של מרים בעניין מימוש האדם כפרט בתוך הקיבוץ הקולקטיבי. תפיסה זו תואמת את תפיסתנו שהציבוריות מעצימה ומרחיבה את הפרט בתנאי שהקיבוץ והקהילה מאפשרים העצמה זו. דווקא הקיבוץ בתחילת דרכו דיכא ולא איפשר העצמתו והרחבתו של הפרט אם יכולותיו של הפרט ותרומתו לא תאמו את צרכי הקהילה. עם השנים התפתחה ההבנה שלכל פרט יש מה לתרום גם אם יכולותיו לא בדיוק ממוקדות ותואמות את צרכי הקהילה.

מימוש עצמי הוא רחב מאד ויצירתי מאד, לא מזמן הייתי בהופעה של אריאל הורביץ הבן של נעומי שמר, הוא מספר שכשאימא שלו רצתה ללכת ללמוד מוסיקה היא זימנה 3 אספות כדי לבקש ללמוד מוסיקה לימודים מאד לא שגרתיים במציאות של הזמן ההוא  שלוש פעמים דחו אותה עד שבאספה האחרונה לפני פיזור כמה אחת החברות הותיקות שהיתה גם אם שכולה, ואמרה לכולם שחייבים לתת לילדה ללמוד מוסיקה זה היעוד שלה. ואכן רק אז אישרו לנעומי שמר לצאת ללמוד….. תארו לכם איזה הפסד היה יכול להיות???

אנו מסכימות עם שושי ואירית, התלמידה התנגדה לקבוצה, הלכה עם האמת שלה, היא ראתה בקבוצה הספציפית גורם שמאיים על חירותו של הפרט, הרצון של הקבוצה ללכת אחר המנהיג בעיניים עצומות היוו מבחינתה סכנה לקיומו של הפרט.

סיגלית ושרון

הנקודה שהעלית מרתקת. יש אנשים שבאמת קונים קהילתיות . במה?   אנשים משלמים כדי להיות חלק. ולא רק תשלום של כסף. לדור הילדים שלנו כמעט ולא יהיו כישורים חברתיים ויכולת לנהל שיחה שלא מול מסכים למינים (פלאפון, מחשב ועוד). הם לא ידעו להתעמת עם התנהלות שבה האדם צריך לפגוש זוג עיניים אחד לפחות. הקטע מהחמישייה הוא הקצנה של תופעה שהולכת ומתרחבת. מה המחיר שאתה משלם כדי שיהיו לך חברים?

כבר למעלה משני עשורים השאלה מהי קהילה וירטואלית/דיגיטאלית היא שאלה חשובה. ואני לא חושבת שיש לזה פתרון. היום שני העולמות מתקיימים זה לצד זה, אצל ילדינו הכף נוטה לוירטואלי . אבל גם להם הקהילה האמיתית מאד חשובה.

צודק גיל, ברורה ההדדיות שבין קהילה לפרט, זה הבסיס האיתן להישרדות קהילה. צריך להמנע מלפחד משימוש במושג קהילה. לא ברור לעיתים מי מעניק למי יותר: הקהילה כקבוצה לאדם הפרטי או הפרט לקבוצה כולה. בכל קהילה כל אדם שונה במיקום שלו. לעיתים מפרה ולעיתים מוזן.

המודרניזציה יצרה שוני גדול במהות הקהילתיות – והשפיעה יותר על העולם "המערבי" המנוכר יותר. האמירות הללו יכולות להיות אולי נכונות כהכללה גדולה וכאפיון מאוד כללי אולם רזולוציה גבוהה יותר יכולה למצוא את השבטיות הקהילתית המסורתית גם בקרב האשכנזים ואילו את הניכור המערבי גם בקרב עדות המזרח עם כי בהכללה יכול להיות שהאמירה נכונה

גם סדרותת הטלויזיה היום מחזקות את הסטריאוטיפיזציה בנוגע למהות הקהילתיות והמשפחתיות בין הבובלילים החמים לםרידמנים המתים…..

אנסה לחשוב על דוגמאות

אני מסכימה עם העניין שבקרב האשכנזים עניין הקהילתיות הוא פחות ואילו אצל עדות המזרח הוא משמעותי יותר וחם יותר. לדעתי אחת הסיבות היא שבקרב בני עדות המזרח המשפחות היו גדולות יותר , מה שיצר את השבטיות בכל מקרה. אך בהחלט המודרניזציה הגיע גם לפתחם.

אני מסכימה עם העניין שבקרב האשכנזים עניין הקהילתיות הוא פחות ואילו אצל עדות המזרח הוא משמעותי יותר וחם יותר. לדעתי אחת הסיבות היא שבקרב בני עדות המזרח המשפחות היו גדולות יותר , מה שיצר את השבטיות בכל מקרה. אך בהחלט המודרניזציה הגיע גם לפתחם.