התחברתי לציתות של מירה גודמן שמגדיר להבנתי מהי מנהיגות מעצבת. לנו המורים דפוס זה של מנהיגות ראוי שהיה חלק מארגז הכלים שבעזרתו אנו ממשים את יעודנו. ממליץ לכולנו להכיר את המושג " הטווח המלא של המנהיגות" מודל שעל פיו כל אחד יכול להגדיר את עצמו על הטווח ובכך לאפיין את מנהיגותו. מצרף שני מקורות הראשון עוסק במנהיגות מעצבת והשני בטווח המלא של המנהיגות שמופיע במקרה באתר הצופים רוצה לומר שאם הצופים רואים עצמם מנהיגים קל וחומר שאנחנו המורים כאלה. שגיא  

המקור "להזיז את העם" בעצם משקף את מה שכל מנהיג פוגש בתהליכי שינוי והם החשש משינוי וההתנגדויות המלוות אותו. בדרך של תוכחה אין רגישות לקושי בשינוי. יצירת תהליך המבין את המקור להתנגדויות יאפשר בניית תכנית להתמודדות איתו. אפשר ללמוד על מאפייני ההתנגדות בקבוצה ודרך ההתמודדות איתה במקור הבא6

הרב סתיו במאמרו זה מדבר על פרשת המרגלים, שנשלחו לארץ בתור מומחים כדי לבדוק את השטח. האם נועדו להיות ראשי העם (הרי נאמר שהיו ביניהם אנשים חשובים מהעם) ולהוביל אותו אל הארץ המובטחת או לבצע משימת הכנה של מקצוענים? יש לציין שהם נבחרו בקפידה ומכאן הייתי מצפה מהם לשוב אל העם ולחזק את רוחו, "להפיח בו רוח פנימית" כפי שכתב סתיו. אך המרגלים לא הצליחו להתרומם מעל הקשיים ולהכין את העם לקראת הכניסה לארץ. לדעתי מנהיג צריך שתהיה בו היכולת לראות גבוה ורחוק, מה שאולי אנשיו אינם מצליחים ממקום מושבם.7

מוסיפה את הקישור

מנהיגים, אי אפשר בלעדיהם אך אי אפשר אתם. מנהיג צריך להיות קשוב לעם אך בסופו של דבר להגיע להחלטה ולדבוק בה. מהעבר הרחוק אנו רואים שהעם זקוק למנהיג שיוכל לסמוך עליו שינהיג את העם למחוזות נכונים. ראו הקישור אך מה קורה כאשר אין מנהיג בעל שיעור קומה שינהיג את העם???

בהמשך לעמדתך רוצות לדבר בשבחו של "הצמצום". מירה גודמן בספרה "סודותיו של מורה נבוכים" מדברת על חוג המקובלים שהיה בצפת ושם היא כותבת: "מורה, אב או מחנך, המבקשים להצמיח את האישיות של מי שכפוף להם, אינם יכולים למלא בנוכחותם הכריזמטית את כל עולמו של הנער. כדי לאפשר לו לצמוח, על מחנכיו של הנער ליסוג לאחור ולייצר חלל פנוי מנוכחותם. זהו החלל שבו נבראים עולמות".כלומר, התפקיד הראוי של המנהיג הוא לצמצם את עצמו על מנת לתת לכפיפיו להתפתח ולגדול… מאת טל ברבי ואילנית חקון.

אנו לא בהכרח חושבות שעצם העובדה שאנו מורים הופכת אותנו למנהיגים, התלמידים לא בחרו אותנו, לרוב נבחרנו עבורם. ברגע שנהיה קשובים לצרכים שלהם, נוכל לנתב אותם ולהעצים אותם. (סיגלית ושרון)